יובל (יובי, כפי שמכירים אותה בעמותה) מהרל הגיעה לעמותה הישר לפתיחה של דירת ברקת. במהלך השירות בדירת עמיחי נכנסה לה ללב אחת הדיירות, בת-אל.
"היה קשר מאד קרוב.", מספרת יובל. "אפילו שהיא לא מדברת ולא שומעת הבנו לחלוטין אחת את השנייה והיא פשוט נכנסה לי ללב. כשהגיע חג הפסח לא יכולתי לשאת את המחשבה שלבת-אל לא יהיה איפה לחגוג את הסדר, אז שוחחתי עם המשפחה שלי, שהיו יותר משמחים לארח אותה. הסדר היה כיפי, משמח וחם, והחיוך לא ירד מפניה של בת-אל, שהרגישה ממש בבית." היום יובל גרה ב"אלון הגליל" בעמק יזרעאל ומשרתת כמפעילת האמר קרבי בצאלים. גם השנה היא ומשפחתה אירחו שוב את בת-אל, והיה אף יותר שמח משנה שעברה. לגבי העתיד, אומרת יובל, אין לי ספק שמה שתעסוק בו יהיה קשור לעבודה עם צרכים מיוחדים. "אני ממליצה לעבוד עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים – זה פשוט להגיע כל יום, לחייך וליהנות. אני עדיין מבקרת באופן קבוע בדירה. זה עושה לי כל כך טוב בנשמה. התקופה אתן נתנה לי כל כך הרבה. למדתי על החיים, להסתכל על דברים בצורה שונה. למדתי להעריך את החיים ואת מה שיש לי, ומעל הכל - הבנות, שנכנסו לי לנשמה, לימדו אותי מהי אהבה ללא תנאים, מה זה לאהוב כל אחד כפי שהוא בלי לשפוט."
