התחזקות החברה האזרחית, התפשטות הטכנולוגיה ומודעות גבוהה יותר לנזקי התאגידים הגדולים על הסביבה ועל החברה, הביאו רבים לדרוש שינוי בהתנהלות החברות ובאחריותן על הקהילות שבהן הן פועלות. מגמה זו של צרכנות חברתית המבקשת להבטיח כי הפעילות הצרכנית שלנו תהיה עם אימפקט מיטיב עבור כולנו הביאה להיצע גדול של חברות המקדמות ערכים נוספים לצד שורת הרווח שלהן.
בפוסט הקודם בסדרה זו סקרנו בקצרה את השינוי שחל במחויבות של חברות ועסקים לסביבה ולקהילה, ואת השינוי שעבר על קהל הלקוחות שהוביל לשינוי זה. בפוסט זה ננסה לגעת בסוגים שונים של עסקים וארגונים המקדמים ערכים סביבתיים וחברתיים בפעילותם.
ישנם עסקים רבים כאמור, שאימצו את עקרונות ה"אחריות החברתית של תאגידים" (CSR- Corportae Social Responsibility). עקרונות אלה מקדמים ניהול אחראי והוגן ביחס לעובדים, לספקים, ללקוחות, לסביבה ולקהילה. במסגרת עקרונות אלה יכולות החברות לנהל את עסקיהם הרגילים תוך שהם מאמצים עקרונות ובהם הוגנות, אי אפליה, פרסום הוגן, דאגה לביטחון וכבוד העובדים, דאגה לסביבה מתן תרומות ועוד. לחלק מעקרונות אלה יש סף של תקנות חוקיות ( ביטחון עובדים, קריטריונים סביבתיים וכו'), אך הניסיון הוא לקבוע סטנדרט גבוה יותר מהסף החוקתי, והן בעיקרן וולונטריות ותלויות במחויבות והרצון של הנהלת הארגון. מכיוון שכך יש שונות רבה בין ארגונים ביישום עקרונות אלה כך למשל בארץ ניתן למצוא חברות רבות שאינן בהכרח תורמות כסף לארגונים חברתיים, אלא מעדיפות לשלם לעובדיהם עבור שעות התנדבות בזמן העבודה. בחו"ל, רוב החברות אימצו ככלל אצבע את הסטנדרט של מתן תרומה בגובה 1% מרווחי החברה לפני מס. ישנן חברות שתורמות ללא קשר לפעילות העסקית שלהן, בעוד שישנן חברות המשתמשות במתן התרומה כמנוף לפעילותם העסקית. תאגידי ענק כאמזון מאפשרות לעמותות, בתי ספר וכו' לעודד את לקוחותיהם לבצע רכישות באתריהן, ובתמורה לכל רכישה החברה תורמת בין 1%-3% (לפעמים קצת יותר תלוי במוצר) לארגון המפנה.
עבור קהל הלקוחות הידיעה כי החברה תורמת לקהילה או שמוצריה שומרים על הסביבה מחזקים את הזהות בין הלקוח לארגון (או לפחות מצמצמים את אי הנחת מרכישה "לא חברתית" ), ומקלים על תהליך הקניה. כמובן שכשמאפשרים ללקוח לתרום חלק מהרכישה שלו לארגון הקרוב לליבו הדבר יוצר תמריץ ממשי לקניה שלה יש אימפקט ברור.
ישנם עסקים הפועלים בצורה אחרת ומבקשים לממש מטרות חברתיות. עסקים חברתיים, מושג שתבע זוכה פרס נובל מוחמד יונס, מנסים לפתור בעיה חברתית במסגרת כלכלית בת קיימא, כשהרווחים חוזרים ברובם לעסק (בארץ מעל 50% מהרווחים לאחר החזר ההשקעה), ואינם מחולקים לבעלי המניות, וזאת מתוך רצון להגביר את ההשפעה החברתית. לארגונים אלה שורת רווח כפולה; האחת חברתית ואילו השניה כלכלית. חברות אלה הן מעין יצור כלאיים בין עמותה לעסק רגיל. חלק מהעסקים החברתיים הם מיזמים של עמותות וארגונים חברתיים שנועדו לעזור במימון פעילותם בעולם פילנתרופי משתנה, ואילו חלק הם חברות בע"מ או חברות לטובת הציבור. עסקים חברתיים פועלים מתוך DNA חברתי ברור ומוגדר. כל ההויה שלהם היא למען הקהילה, והם אימצו מודל עסקי לעשות זאת. עסקים אלה הם בעצם ביטוי לשינוי שחל בקרב קהל הלקוחות, ולציפייה שהפעילות העסקית לא תהיה מנותקת מטובת הקהילה והסביבה.
יש לעמוד לרגע על ההבדל בין עסק חברתי לבין חברה עם מודל עסקי לבעיה או מוצר חברתי. ישנן חברות רבות המקדמות מוצר או שירות חברתי (כגון חברות תרופות, חברות למכשור רפואי, דיור לקשישים וכו'), אך הן פועלות לקידום שורת רווח כלכלית בלבד. חברות אלה יכולות לאמץ מדיניות של אחריות חברתית כדוגמת יתר החברות והתאגידים, אך אין בכך להפוך אותן לעסק חברתי שמאמץ שורת רווח כפולה (חברתית וכלכלית), ומגביל את משיכת כספי הרווח לבעלי המניות. כלומר, עסק חברתי לא חייב לספק מוצר חברתי, ואילו חברה שמספקת מוצר חברתי לא בהכרח נחשבת לעסק חברתי.
אפיק נוסף לפעילות עסקית עם אימפקט חברתי משמעותי קשור בעולמם של עמותות וארגונים חברתים. העולם הפילנתרופי עובר בעשורים האחרונים תהפוכות רבות, שגרמו לתחרות גדולה על המשאבים הקיימים. עמותות רבו ביקשו לצמצם את תלותן בגיוס תרומות, והחלו לפתח שירותים או מוצרים שאותם יוכלו למכור בשוק החופשי, ואשר יאפשרו הכנסה שתתמוך בפעילות הארגון. במקרים מסויימים (ומוצלחים מאד) מיזמים שכאלה מופרדים מהעמותה והופכים לעסק חברתי, אך במקרים רבים הפעילות קיימת במסגרת העמותה. ניתן למצוא היום עשרות ומאות עמותות המוכרות מוצרים שהוכנו ע"י צורכי השירותים שלהם, ואשר נמכרים לחברות ואנשים פרטים. בעלי מודעות צרכנית חברתית גבוה יכולים למצוא מוצרים מכל סוג שהקניה מהם תומכת ישירות בארגון חברתי ובמטרתו החברתית, ובה אין כל משיכה של רווחים לבעלי המניות.
