גידול ילד עם מוגבלות מציב אתגרים רבים בפני שאר בני המשפחה, ובהם גם פגיעה כלכלית משמעותית. לצד הצורך לממן טיפולים ושירותים יקרים רבים, רבים מההורים במשפחות אלה נאלצים לוותר על תפקידים מכניסים יותר או על הקידום שלהם, ובמקרים רבים המשפחות מוותרות על אחד המפרנסים בבית שמתמקד בסיוע לילד עם המוגבלות.
בפוסט הקודם בסדרה זו עסקנו בקצרה בשלל ההשפעות שישי לילד עם מוגבלות על התא המשפחתי, ואילו בפוסט זה ננסה להתמקד במחיר הכלכלי שמשפחות אלה משלמות כפי שעולה מהדו"ח "משפחות לילד עם מוגבלות השלכות על שוק העבודה והמחיר הכלכלי" של משרד הכלכלה.
הצד הכלכלי של גידול ילד עם מוגבלות
המחיר הכלכלי שמשלמת משפחה לילד עם מוגבלות מתבטא באובדן הכנסות מעבודה בשל העובדה שהורים נאלצים להקצות חלק מזמן העבודה לזמן טיפול בילדם. כמות הזמן שהם מקדישים לטיפול מותנה במספר רב של גורמים, ובהם מספר הילדים עם מוגבלות במשפחה, סוג וחומרת המוגבלות, גיל הילד, והגמישות התעסוקתית המתאפשרת במקום העבודה. למקום העבודה של הורה לילד עם מוגבלות יש השפעה מכרעת על יכולתו של ההורה העובד להתמודד עם הקשיים היומיומיים אליהם נחשף, ויצירת תנאים מקלים וגמישים במקומות העבודה, הם מפתח לצמצום משמעותי של המחיר הכלכלי שיהיה על ההורים לשלם. אבחונו של ילד עם מוגבלות הוא למעשה קו פרשת המים שבו יהיה על המשפחה לקבל החלטה בנוגע לאופן בו היא תנהג בשוק העבודה, ומי מבני הזוג יישא יחסית יותר בנטל זמן הטיפולים בילד, וכפועל יוצא מכך, ייאלץ לשנות את דפוס עבודתו, ואולי אף לעזוב את כוח העבודה.
לנטל הטיפולים קיימת השלכה על ההתנהגות התעסוקתית של ההורים. ככל שהמוגבלות של הילד חמורה יותר, הדבר דורש מההורים להקדיש יותר שעות טיפול, שלרוב באות על חשבון תעסוקתם בכלל, ושל האם בפרט. על פי המידע הקיים אודות המשפחות בישראל עולה שלמעלה כי למעלה ממחצית הההורים (52.6%) דיווחו על הצורך בהקטנת היקף המשרה, ובהם 42% שדיווחו על פגיעה משמעותית ביכולתם לתפקד בעבודה בשל הצורך לטפל בילדם. כצפוי, היעדרויות ממקום העבודה וחוסר היכולת להתמקד במטלות העבודה פוגעת בתפוקתו של ההורה, ועל כן לא מפתיע שכ-50% מההורים דיווחו ששכרם נפגע.
בעת שהילד מאובחן כילד עם מוגבלות, ההורים מנסים לעשות התאמות במקום העבודה כדי לאפשר טיפול בילד ולהצליח להמשיך לעבוד בו זמנית. עם זאת, לא אחת קורה שהדבר אינו עולה בידם, אז אחד מההורים, לרוב האם, נאלצים להחליף את מקום עבודתם או אף לעזוב את שוק העבודה, אם לפרק זמן קצוב או אם לצמיתות. עוד עולה מתוך כי כ- 41% מההורים עשו הסבה מקצועית לאחר אבחון ילדם, בין שהחליפו מקום עבודה ובין שעשו זאת באותו מקום עבודה. בנוסף, קרוב ל-15% מההורים שינו מעמדם משכירים לעצמאים, דבר שאפשר להם להפנות זמן באופן גמיש לנושא הטיפולים, אך גם גרר הפסד שכר ממוצע של כ1100ש"ח לעומת השכר הקודם שלהם. בקרב הורים שעזבו את מקום עבודתם לאחר אבחון ילדם כילד עם מוגבלות, דיווחו קרוב למחציתם (45%) שהדבר נעשה בעקבות תוצאות האבחון. 47% מהורים אלה הפסיקו את עבודתם עד שנה מיום קבלת האבחון. מנתונים הקיימים 93% מההורים שנאלצו להפסיק לעבוד בגלל האבחון של ילדם, היו מעוניינים לעבוד.
על פי נתוני משרד התעסוקה והכלכלה, משפחות שבהן אחד ההורים מפסיק את עבודתו כליל מאבדות בממוצע כ-3.8 מיליון ₪ לאורך חיי העבודה שלהן. במקרים שבהם אחד מההורים לוקח פסק זמן של 10 שנים ההפסד עומד על כמחצית הסכום (1.7-1.9 מיליון ₪), ואילו משפחות שבהן אחד מההורים לא מפסיק את עבודתו אך מצמצם את העסקתו לכ-75% משרה ההפסד עומד על 1.1 מיליון ₪ לאורך מעגל העבודה.
גם במשפחות בהן שני בני הזוג ממשיכים לעבוד ההשלכות הכלכליות משמעותיות מאד. משפחות אלה מפסידות 10-11 ימי עבודה מידי חודש (ממוצע חיסורים חודשי עומד על 5.5 ימי עבודה), המצטברות בממוצע לכ55-60 אלף ₪ בשנה, בלא לקחת בחשבון את אובן ההכנסה הפוטנציאלי עקב ויתורי קידום. הפסדם של 51 אלף המשפחות בהם ילדים עם מוגבלות מצטברים לכדי 7.5 מיליארד ₪.
ניתן אפוא לראות שמשפחות לילדים עם מוגבלות משלמות מחיר כלכלי משמעותי היוצר לחץ משמעותי על המשפחה. בפוסט הבא בסדרה נעסוק בהשפעה של ילד עם מוגבלות על הזוגיות וההורים.