עם תקציב של למעלה משני מיליארד שקלים, מספק האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית במשרד הרווחה שירותים לכשלושים וחמישה אלף אנשים. כיום מתמקד האגף בהרחבת פתרונות הדיור המוצעים לבוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית אותם מנצלים כיום פחות מ-50% מהזכאים לשירות.
בפוסט הקודם בסדרה סקרנו מספר נתונים דמוגרפים אודות אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בישראל. בפוסט זה נדון בקצרה במרכזיותו של תחום שירותי הדיור לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ובתת ניצול השירותים בקרב האוכלוסיה.
מרכזיותו של תחום הדיור בתקצוב השירותים לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית
68% מהאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מתגוררים בבית ההורים. כפי שניתן לצפות, ככל שמתבגרים מספר הנותרים בבית ההורים קטן, אך המספר נותר גבוה מאד גם בגילאים מתקדמים יותר. בעוד ש-92% מהילדים בגיל 0-5 מתגוררים בבית ההורים, המספר יורד ל-86% בקבוצת הגיל שבין 6-21. בטווח הגילאים שבין 22-46 המספר יורד עוד יותר ומגיע ל- 63% ואילו בגילאי 45 ומעלה יש ירידה נוספת, אך עדין כ- 55% מהאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בגילאים אלה מתגוררים בבית ההורים. ישנן סיבות רבות למספר הגבוה של אנשים המתגוררים בבית ההורים, ובהן העדר מסגרות מתאימות, הבדלי תרבות בין אוכלוסיות שונות, קשיים רגשיים של המשפחות ועוד (בסקרים שונים של משרד הרווחה עולה כי כ-20% מאלה שאינם שולחים את ילדיהם למסגרות חוץ ביתיות ישקלו לעשות זאת בעתיד). אף שרוב הבוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מתגוררים בבית ההורים, מרכזיותו של תחום הדיור בא לידי ביטוי היטב בתקצוב של משרד הרווחה (העדפה בתקצוב לתחום פתרונות הדיור נובע בין היתר מכך שחלק ניכר מהצרכים של ילדים עם מוגבלות שכלית מקבל מענה במסגרת החינוך המיוחד שנמצא תחת משרד החינוך). סך התקציב של האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית במשרד הרווחה עומד על כשני מיליארד שקלים ורבע. כ-80% מתקציב זה נועדו לפתרונות דיור (68% לפתרונות דיור למבוגרים במסגרות פרטיות או ציבוריות ו-14% נוספים למעונות פנימייה ממשלתיים), ואילו יתר התקציב נועד לפיתוח ולתפעול שירותים בקהילה לילדים ולבוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית המתגוררים עם משפחותיהם, לצד תקצוב פעולות אבחון ופעולות נוספות (חשוב להדגיש שמדובר בפתרונות דיור הכוללים בתוכם גם פעילות טיפולית ופעילויות פנאי).
למרות ההשקעה הרבה קיים תת ניצול שירותים בחלק מהאוכלוסיות
אף על פי שהמדינה מציעה סל מגוון של שירותים לילדים ולבוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית שמתגוררים בבית ההורים (כגון נופשונים, קייטנות, מועדונים חברתיים ועוד), ישנו חלק לא מבוטל שאינו משתלב בפעילויות אלה. כך למשל בסקר של משרד הרווחה בנושא באזור חיפה והצפון, נמצא שכ- 25% מכלל האנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית אינם נעזרים בשירותים הקיימים. ישנם פערים משמעותיים בניצול השירותים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. כך למשל בישובים מבוססים יש שימוש נרחב בשירותים לעומת ישובים באשכולות חברתיים כלכליים נמוכים. כמוכן נמצאה שונות רבה בקרב יהודים ממוצאים שונים; בקרב ילידי הארץ, יוצאי אירופה וארה"ב קיים שימוש מוגבר בשירותים הקיימים ביחס לאנשים שהגיעו מבריה"מ לשעבר, אסיה, אפריקה וצפון אפריקה. קיים גם פער משמעותי בצריכת השירותים בין קבוצות דת שונות; בכך למשל בעוד ש54% מקרב כלל האנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית במחוז צפון הם יהודים, חלקם בקרב אלה שאינם צורכים שירותים עומד על 33%, בעוד ששיעור האנשים המוסלמים עם מוגבלות שכלית שאינם צורכים שירותים עומד על 54%, אף שחלקם מכלל האנשים עם מוגבלות שכלית באזור עומד על 35% בלבד.
נתוני ההשקעה של המדינה בתחומים השונים מדגיש את החשיבות שהמדינה רואה במציאת פתרונות דיור לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אך נתונים המצביעים על אי תת ניצול של שירותים בקרב אוכלוסיות מוחלשות ובני קבוצות מיעוטים, מדגישים את העבודה הרבה שעוד יש לעשות בתחום.
הפוסט הבא בסדרה יעסוק בנתונים על אלימות כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית.